התפתחות אישית -לא מאוחר אף פעם

הפירות שאני רואה כתוצאה מהאימון :

  1. אני חושבת שאני מכירה היום טוב יותר את עצמי ואת המניעים להתנהגותי ולרגשותיי. אני מאמינה שהיכרות זאת עשויה לפתוח פתח לשינוי המיוחל.
  2. משהו "הפשיר" בי ביחסים עם אמי (וגם עם אחי ואחותי). אני משתדלת (ולעיתים גם מצליחה) להגיע לפגישות איתה/ם בהווייה מקבלת ומשוחררת (מביקורת, ממחשבות על איך הם תופסים אותי/מסתכלים עלי), ובדרך כלל מצליח להיווצר שיח יותר משוחרר ופתוח ומורגשת חיבה גדולה יותר מבעבר.
  3. הבנתי, ולמדתי להעריך ולהוקיר, את המקום שלי במשפחה המורחבת, כגורם שמאחד את המשפחה הגדולה וכממשיכת דרכו של אבי. התחלתי להסתכל על תפקיד זה, כעל זכות ואתגר, במקום להרגיש מנוצלת וקורבנית.
  4. למדתי שלעיתים, שינוי התפיסה ונקודת המבט, גם מבלי לבצע כל שינוי חיצוני בתנאים, עשוי להוביל לתחושת הגשמה וסיפוק (במקום תחושה קורבנית). ניסיתי ליישם זאת לגבי הטיפול בנכדי, וזה עבד טוב במשך זמן מה….:).
  5. אני חווה, לעיתים תכופות יותר מבעבר, תחושות של אושר והתרוממות רוח (אך גם – "נפילות" של מצב הרוח ותחושות של ייאוש ותקיעות), ויודעת להעריך ולהוקיר רגעים אלה.
  6. אני מכירה בכך שההתנהלות העיקרית שלי לאורך חיי, היתה ריצוי של אחרים, ופועלת היום להשתחרר מכך ולפעול מתוך רצון (ולא ריצוי).

התובנות המשמעותיות שלי מתהליך האימון האישי :

  1. קשה לי לשחרר שליטה (אחיזה). ייתכן שזו הסיבה לכך שרוב הדברים עוברים אצלי דרך מסננת הרציונליות (ופחות בתחושות הגוף), אשר מקנה מראית עין של שליטה, סדר, משמעות.
  2. לגבי האימון: במהלך הפגישות הרגשתי שיש לי לגיטימציה להיות אני עצמי, ללא מסיכות, ומבלי לחשוש מביקורת. שוקי שיקף לי בדרך אינטליגנטית וחומלת, דברים שאמרתי והתנהגויות שלי. השאלות המנחות שלו, עוררו אצלי חשיבה על הדברים המניעים אותי וסייעו לי להגיע לתובנות אודות עצמי (לא תמיד מחמיאות…) ולחפש דרכים לשינוי.